הייצור התעשייתי של פרופילן גליקול משתמש בעיקר בשיטת הידרציה של פרופילן אוקסיד, תוך שימוש בפרופילן אוקסיד ומים כחומרי הגלם העיקריים ומגיבים אותם בתנאי טמפרטורה ולחץ ספציפיים. במהלך התגובה, טבעת האפוקסיד במולקולת הפרופילן אוקסיד נפתחת, והוספת מולקולות מים מניבה 1,2-פרופילן גליקול. תהליך זה כולל מסלול תגובה פשוט וציוד וטכנולוגיה בוגרים, מה שהופך אותו לאמץ נרחב בייצור תעשייתי. כדי להבטיח את ההמרה המלאה של תחמוצת פרופילן, יש לשלוט בטמפרטורת התגובה, הלחץ ויחסי החומרים בהתבסס על מאפייני חומרי הגלם ומפרטי הציוד.
תחמוצת פרופילן ומים מוזנים לכור ביחס ספציפי ועוברים הידרציה בתנאים מתאימים. בעוד שתוצר המטרה, 1,2-פרופילן גליקול, נוצר במהלך התגובה, עשויות להיווצר גם כמויות קטנות של-תוצרי לוואי-כגון דיפרופילן גליקול וטריפרופילן גליקול-. גורמים כמו כמות המים הנוספת, טמפרטורת התגובה וזמן התגובה משפיעים על הרכב המוצר. הגדלת יחס המים-ל-פרופילן אוקסיד עוזרת לשפר את שיעור ההמרה של תחמוצת פרופילן, אך גם מגבירה את העומס על תהליכי ההתייבשות וההפרדה הבאים; לכן, תהליך הייצור דורש איזון בין יעילות תגובה וצריכת אנרגיה.
התערובת המתקבלת עוברת בדרך כלל שלבי הפרדה כגון התייבשות, זיקוק ותיקון. ראשית, עיקר המים מוסר ממערכת התגובה; לאחר מכן, ההבדלים בנקודות הרתיחה בין הרכיבים מנוצלים כדי להפריד בין פרופילן גליקול ממוצרי לוואי- כמו דיפרופילן גליקול וטריפרופילן גליקול. מוצרים הדורשים טוהר גבוה יותר עוברים תיקון נוסף כדי להפחית את רמות הטומאה ולשפר את טוהר המוצר. שליטה מדויקת של טמפרטורה, לחץ ויחס ריפלוקס במהלך התיקון משפרת את יעילות ההפרדה תוך מזעור צריכת האנרגיה.
לאחר הפרדה וטיהור, הפרופילן גליקול עובר בדיקות איכות תוך התמקדות בפרמטרים כמו טוהר, תכולת מים, צבע, חומציות וצפיפות. מוצרים העומדים במפרטים מקוררים, מאוחסנים וארוזים, בעוד שמוצרים שאינם- תואמים דורשים עיבוד נוסף בהתבסס על נסיבות ספציפיות. בנוסף לשיטת הידרציה של פרופילן אוקסיד, נערך מחקר גם על הפקת פרופילן גליקול מחומרי גלם מבוססי ביו-; תהליכים כאלה מציעים פוטנציאל לגבי חומרי הזנה מתחדשים וייצור ירוק. עם זאת, מבחינת היישום התעשייתי הנוכחי, שיטת הידרציה של פרופילן אוקסיד נותרה התהליך עם הבסיס הטכנולוגי הבוגר ביותר.